שלום לכם. שמי ישראל, אני אח של רפאל קאודרס שנפל באירוע הכטב"ם בחורפיש והותיר אישה וארבעה ילדים. שני סטיקרים יצאו לזכרו, על סטיקר אחד כתוב 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף', על הסטיקר השני כתוב 'מה שיבקשו אעשה'. נדמה לי ששני הסטיקרים האלה יחד יכולים לסכם את הדיון.
רפאל היה פטור משירות מילואים אבל עשה כל מאמץ לחזור לשירות. אני אחזור על המילים האלה כי זה נשמע מופרך אל מול הנושא שעליו אנחנו דנים, רפאל עשה כל מאמץ לחזור לשירות עד שהצליח. הוא לא היה חלק משום מכסה ומשום תת סעיף כזה או אחר, היה יכול להישאר בבית ולהמשיך בחייו. מילולית, להמשיך לחיות את חייו.
גם אני מילואימניק, גם אני אחרי גיל הפטור. ב-8 באוקטובר גם אני יצאתי מהבית כמו מאות אלפי אחרים והשארתי משפחה חרדה. אבל לצד ההלם והחרדה חשתי גאווה עצומה וזכות גדולה לעלות על מדים ולהגן על העם ועל המדינה. לראות איך מול עיניך מתממש הפסוק הן עם כלביא יקום ולדעת שאתה חלק מהארי הזה זו חוויה שקשה להסביר. מבחינתי זו לעולם לא תהיה קלישאה, אני נרגש עד דמעות כשאני לובש מדי צה"ל, אני חש צמרמורת כשאני שר את התקווה. ישנם עוד אנשים כאלה בארץ.
אני רוצה להזכיר את המובן מאליו, אף אחד לא מתגייס מכוח החוק. בכל הנוגע לגיוס החוק הוא לא מקור הסמכות, החוק הוא ביטוי של הרצון המשותף של כולנו לקיים מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל. החוק רק מסדיר את הפרטים האלה. אבל, רבותיי, הקסם הזה לא קורה סתם כך, הקסם הזה, הפלא הזה, המדינה היחידה שבה בזמן מלחמה אנשים עושים כל מאמץ להתגייס, הקסם הזה הוא שברירי, הוא מתבסס על הידיעה שכאשר אני מסתכל ימינה ושמאלה אני רואה את כולם הולכים איתי קדימה אל קו האש.
נכון, זה לא ממש כולם, אבל האתוס הציבורי הוא ברור. אבל אם לראשונה בהיסטוריה תהיה הכרה חוקית בכך שמי שיש לו ייחוס פוליטי, מי שהצליח לחמוק ממכסה כזו או אחרת, פטור משירות, הקסם הזה עלול להתפוגג. אם השירות בצה"ל יוכר רשמית כמעמסה שעדיף לחמוק ממנה, אם תחדור לשיח המילה הנורא פראייר, הקסם הזה יתפוגג והמחיר הוא נורא.
חוק הגיוס זה ניתוח לב פתוח, אתם נוגעים בידיים חשופות בקודש הקודשים, בליבת הקיום שלנו, בערכי הרעות, האחווה ומסירות הנפש, בסולידריות שנבנתה פה במשך שנים ארוכות. אז תוודאו שידיכם נקיות לחלוטין משיקולים זרים בזמן הניתוח הזה, שיקולים קצרי טווח הם שיקולים זרים.
אני פונה לציבור החרדי, אם יש עוד מישהו שמוכן לשמוע, אנחנו צריכים אתכם איתנו, חסרונכם מורגש, אבל לא רק בסד"כ, סדר הכוחות, חסרונכם מורגש פשוט כי אתם חלק מהמשפחה ואתם חסרים לנו מסביב לשולחן השבת הצה"לי. חסרונכם מורגש רוחנית, חסרה לנו השותפות שלכם, להרגיש אתכם איתנו. רפאל הביא איתו למילואים רוח גדולה, את רוח בית המדרש, חבריו לגדוד מספרים שההשפעה הכי גדולה שלו הייתה הרמת הרוח ותחושת המשמעות. בואו תביאו את הרוח שלכם לתוך צה"ל והיא תתקבל באהבה.
אבל אם החוק הזה הוא ישראבלוף, ולצערי הוא נראה כזה, אז אני אומר לכם בלשון חז"ל, הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות, אתם מכירים את המקור, שזה בעברית פשוטה, על מי אתם באים לעבוד? אפשר לעשות ישראבלוף וקומבינות בכל מיני תחומים, אבל לעשות קומבינה על האנשים שהם מגש הכסף שעליו ניתנה לנו המדינה? זה בלתי נסלח.
כמו שאני ואלפים אחרים לא התגייסנו מכוח החוק, כך ברור שמי שלא רוצה להתגייס לא יתגייס מכוח החוק. הדיבור על מכסות ופטורים מאשר את התפיסה שצה"ל הוא צבא הצאר וחוק הגיוס הוא גזרת הקנטוניסטים ועל הדרך עושה נזק עצום למוטיבציה הכללית לגיוס. לא כך נראה שינוי. בתוך הציבור החרדי יש קבוצה גדולה של אנשים שכיום לא מתגייסים פשוט כי הם תינוקות שנשבו בחינוך אנטי ציוני. תפעלו כדי שיהיו תמריצים מאוד ברורים למתגייסים, כולל מערכות חינוך שמעודדות גיוס ושם נראה את השינוי.
רבותיי, חברי הכנסת, ב-7 באוקטובר גופי הביטחון כשלו, אבל כולנו חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים, אני אומר את זה בגאווה, זה לא גאווה אישית, חיילי צה"ל נקראנו אל הדגל ועמדנו במבחן. עכשיו המבחן הוא שלכם.
דברי דובר/ת #151 | 624 מילים